השבוע שאלנו מהי צורת היחיד המועדפת של עוגיות – עוגית או עוגייה. יותר מ-1000 משתתפים קבעו חד-משמעית שהצורה עוּגִיָּה נפוצה בהרבה. למרות זאת, כ-17% שהצביעו לעוּגִית, מראים שהצורה עדיין קיימת בעברית, ולא נעלמה ממנה.
הבלבול בין הצורות נובע, כנראה, מכך שלשתיהן צורת רבים זהה. למילים המסתיימות בםִיָה ובםִית, הריבוי מסתיים בםִיוֹת, למשל אונייה-אוניות, מכונית-מכוניות, שמשיה-שמשיות, זיקית-זיקיות וכו'. בחלק מהמקרים חלה תחרות בין הצורות, כאשר שתיהן חיו, או עדיין חיות, זו לצד זו, ומידת השימוש בהן משתנה עם הזמן. כמה דוגמאות:
נראה שבארבע המילים – סופגנייה, לחמנייה, עגבנייה ועוגייה – הצורה עם הסיומת –יה הולכת ומדירה את הצורה המקבילה עם הסיומת –ית, אם לא עשתה זאת כבר לגמרי (כמו בעגבנייה). עם זאת, הסיומת הפרודוקטיבית המועדפת מתחום המאפים - זו המאפשרת יצירת מילים חדשות - היא כנראה –ית, כמו בקצפית, חביתית (פנקייק), ערגלית, כרוכית (שטרודל), פחזנית (למרות שפחזנייה גם בשימוש) ועוד. הסיומת –יה "מנצחת" במילים הנפוצות יותר מתחום זה, שהיו בשימוש נרחב תקופה ארוכה.
לפי דוגמאות אלה אפשר אולי לקבוע בזהירות ש-יה גוברת על –ית במלחמות ארוכות הטווח. אך לא בכל התחומים. בתארים המציינים שייכות מדינית, אתנית או דתית, הסיומת –יה ו-ית אינן משתנות כמעט: אישה צרפתיית, אנגלייה, מצרייה, פרסייה, ערבייה, צוענייה וכו', לעומת יפנית, מרוקאית, עיראקית, צ'כית, אוקראינית, ברזילאית וכו'. כפי שמציינים באקדמיה ללשון העברית, צורות הנקבה מקבלות –יה כאשר צורת הזכר היא במלרע, כגון צרפתי, אנגלי, מצרי וכו'. הן מקבלות –ית כאשר צורת הזכר היא במלעיל: יפני, מרוקי, עיראקי וכו'. קיימים לכך יוצאים מהכלל בודדים. מעניין, שצורת ה-יה אינה קיימת בתארים המציינים מוצא מעיר – חיפאית ולא חֵיפָאִיָּה, עכואי ולא עכואייה, ברלינאית ולא ברלינאיה.
והשבוע – נבדוק מה עושים לכובע – שמים, לובשים או חובשים, ונבחן את פעלי הכל-בו שמשתלטים על פעולות רבות. הצביעו והשפיעו בדף זה מימין!


