אַבּוּ אלְ⁻מִסְכּ כַּאפוּר (בערבית: أبو المسك كافور; 905–968) היה השליט הרביעי (966–968) באמירות של בית איח'שיד במצרים ודמשק, והשליט הראשון בעולם האסלאמי ממוצא אפריקני. החל דרכו כעבדו של מוחמד בן טוגג' אל⁻איח'שיד, ומשעלה לגדולה שימש עוצר לשני בניו לאחר מות איח'שיד. לאחר מות הבנים הכריז על עצמו שליט. בתקופת שלטונו התמודד עם בעיות מבית, שבחלקן נגרמו עקב אסונות טבע, ומחוץ מצד הפאטמים, הקרמטים, הנובים ואמיר חלב. הוא טיפח את האמנויות והיה מסביר פנים לעולמא. הקים מוסדות ציבוריים מכספי הווקף שלו. מתוך ויקיפדיה

אבו אל⁻פתח, אבו אל⁻קאסם א⁻זהראווי, אבו אל⁻קאסם אל⁻זהראווי, אבו אל⁻קיעאן, אבו אלאסווד אלדואלי, אבו אלעבאס הנבאתי, אבו אלפראג', אבו אלפרג', אבו אלפרג' הרון, אבו אלקיעאן