מונח בהלכה האסלאמית המציין הפעלת שיקול דעת עצמאי של חכם דת לצורך הסקת דין בסוגיה שאין לגביה הכרעה מפורשת במקורות. "המאמר דן במקומו של אג'תהאד בפסיקה האסלאמית הקלאסית." "יש זרמים באסלאם המעודדים אג'תהאד גם בשאלות מודרניות." "החוקר השווה בין אג'תהאד לדרכי פרשנות במשפט הדתי של דתות אחרות."

אג'תהאד (בערבית: اجتهاد, מילולית: חריצות או מאמץ) הוא מונח אסלאמי המתייחס לגזירת הלכות חדשות בידי חכמי הלכה בסוגיות שלגביהן לא קיימת הכרעה ברורה בספרות ההלכתית הקיימת. האג'תהאד עושה שימוש ב"אצול אל⁻פקה", מקורות חוק שמשמשים מקור לגזירת הלכה: הקוראן, הסונה, אג'מאע (קונצנזוס) וקיאס (אנלוגיה). במאות הראשונות לאסלאם התנהל מאבק בין גורמים שתמכו בהכללת הדעה האישית (ראי) כמקור הלכתי לגיטימי (על ידי עקל – שכל) לבין גורמים שגרסו כי רק הידע המועבר מפי הנביא וחבריו, ודברי האל החיים שבקוראן, ראויים לשמש כמקור לגזירת הלכות (כנקל - ידע מועבר). במחנה הראשון נמנו בעיקר בני האסכולה המועתזלית ומנגד התייצבו בני האסכולה הט'אהרית והחנבלית. המאבק בין הגישות הגיע לשיאו בזמן האינקוויזיציה של הח'ליף העבאסי אל⁻מאמון (בין 814⁻833) בשאלת נבראותו של הקוראן, והוכרע לבסוף לזכותם של המצדדים בידע המועבר. מתוך ויקיפדיה

אג'קס (קומיקס), אג'ריה, אג'ריה אסס"ר, אג'רים, אג'ריסטן, אג'תהד, אג⁻גאג, אגא, אגאבה, אגאדו