אוֹסטיוּדֶן (בגרמנית: Ostjuden, "יהודי המזרח") הוא מונח בשיח של יהדות גרמניה, שנועד לתאר את הריכוז הגדול של יהודים במזרח אירופה וסביבותיה שלא עברו תהליכי מודרניזציה של ממש. השם נטבע על ידי הפובליציסט היהודי⁻אוסטרי נתן בירנבוים ב⁻1900, אם כי תיאר דימוי מובחן היטב שהיה קיים בתודעה מאז ראשית המאה ה⁻19. הביטוי שימש כדי להנגיד את מושאיו ל"יהודי המערב" (וֶסטיודן, Westjuden) שהיו מעורים בסביבתם ולא סבלו מפער דומה; השם "אוסטיודן" נשא משמעות שלילית של נחיתות ופיגור, ושימש בעיקר בהקשר של הגירת יהודים מזרח⁻אירופאים לארצות דוברות⁻הגרמנית, תנועת אוכלוסין שעוררה חשש וניכור בקרב היהודים המערביים. בירנבאום ציין כי התכוון בעיקר ליהודי אירופה הסלאבית ואזורים בעלי רמת פיתוח נחותה זהה: "רוסיה, פולין, גליציה, בוקובינה, צפון⁻מזרח הונגריה ורומניה". כביטויים נרדפים ל"אוסטיודן" ו"וסטיודן" שימשו לעיתים "יהודים פולנים" או "פולאקים" לעומת "יקים". מתוך ויקיפדיה

אוסטיה הדרומית, אוסטיה הצפונית, אוסטיודישה צייטונג, אוסטיודישע צייטונג, אוסטיודן, אוסטיידישה צייטונג, אוסטיידישע צייטונג, אוסטילה, אוסטילוג, אוסטיליו ריצ'י