שם פעולה של אִמֵּת: וידא את נכונותה של טענה, של ידיעה או של נתון. "החוקר אִמֵּת את הממצא באמצעות בדיקה נוספת." "העיתונאית אִמְּתָה את הפרטים לפני פרסום הכתבה." "המסמכים אִמְּתוּ את גרסתו של העד."