עִלָּאִיּוּת, נַעֲלוּת, עֶלְיוֹנוּת

השתייכות למעמד חברתי גבוה, במיוחד למעמד האצולה. "משפחתו התגאתה באצילותה רבת השנים." "ברומן מתוארת אצילותה של החברה האירופית במאה התשע⁻עשרה." "סמל המשפחה העיד על אצילות וייחוס."

נעלה, נאצל. "הוא שמר על התנהגות אצילית גם ברגעים קשים." "פניה האציליים העניקו לה מראה מכובד ומרשים." "הסיפור מתאר דמות אצילית, ישרה ונדיבת לב."

אדיבות, נדיבות והתחשבות הנובעות מאופי מוסרי נעלה. "היא נהגה באצילות נפש גם כלפי מי שפגע בה." "מעשהו נבע מאצילות נפש ולא מציפייה לתמורה." "אצילות הנפש שלו התבטאה ברגישות ובנדיבות כלפי הזולת."