בן⁻ציון דִינוּר (דינבּוּרג) (2 בינואר 1884, ג' בטבת תרמ"ד – 8 ביולי 1973, ח' בתמוז תשל"ג) היה היסטוריון של עם ישראל, מחנך, פרופסור להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, חבר הכנסת הראשונה מטעם מפא"י, שר החינוך, יוזם מפעל חלוקת פרס ישראל; חתן פרס ישראל: למדעי היהדות (1958) ולחינוך (1973), ממייסדי "יד ושם" ויו"ר ההנהלה הראשון שלו (1953⁻ 1959), חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. על שמו מרכז דינור לחקר תולדות עם ישראל. מתוך ויקיפדיה

בן ציון הוא שם פרטי גברי המשמש גם כשם משפחה, פירוש השם הוא בן של ציון - ירושלים. מתוך ויקיפדיה

בן ציון פרחי (נולד ב⁻17 ביולי 1938) הוא אלוף בדימוס. בתפקידו האחרון היה נשיא בית הדין הצבאי לערעורים. מתוך ויקיפדיה

ש. בן ציון הוא שם העט שבו נודע שמחה בן ציון אַלתֶר גוטמן היה סופר, עורך ומוציא לאור, ממייסדי תל אביב. מתוך ויקיפדיה

בן ציון אייזנשטאדט, בן ציון אייזנשטדט, בן ציון אלקלעי, בן ציון במברגר, בן ציון דיקובסקי, בן ציון הירשוביץ, בן ציון ויינר, בן ציון זהר, בן ציון חגי, בן ציון טבגר, בן ציון טראגאן, בן ציון ידלר, בן ציון יהושע, בן ציון כץ, בן ציון ליטנר, בן ציון פלמן, בן ציון קלמרסקי, בן ציון רבינוביץ, בן ציון שרשבסקי, בנץ פרידן, יצחק בן ציון, צחי בן ציון, שמעון בן ציון

ש. אש, ש. ב. אורבאך, ש. ב. אורבך, ש. בהריא, ש. בירנברג, ש. בן⁻ציון, ש. בס, ש. ג., ש. גרודזנסקי, ש. ד. גויטיין