גשם הערבי הוא הדמות הערבית היחידה המוזכרת בתנ"ך. גשם מוזכר כבן תקופתו של נחמיה בעת הקמת בית המקדש וירושלים בעקבות שיבת ציון וחלק משלושה מנהיגים סביב פחוות יהודה שביקשו למנוע את הקמת בית המקדש. ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על אפשרות שמדובר באביו של קיינו (Qaynu) מלך קדר הערבית שהייתה בשיא כוחה בתקופה הפרסית. מתוך ויקיפדיה

גשם אחרון, גשם בשדה הקרב, גשם בשדה קרב, גשם גשם מטפטף, גשם גשם מיטפטף, גשם חומצי, גשם יורד על פני רעי, גשם יורד על⁻פני רעי, גשם כבד עומד ליפול, גשם מעורב בשלג