דִּיסוֹנַנְס (צְרִימָה, או צְרִיר) (Dissonance - בלטינית, dis: חוסר, sonus: קול) הוא שילוב של שני תווים או יותר, היוצר מצב של חוסר הרמוניה, וצורם לאוזן. הדיסוננס שואף "להיפתר" לקונסוננס, משמע לעבור ממצב לא⁻הרמוני, מתוח, למצב הרמוני מאוזן, בו הצלילים משלימים זה את זה, מגבירים את התהודה אחד של השני ואינם צורמים לאוזן. מתוך ויקיפדיה

שאינו הרמוני בצלילו, ויוצר תחושת מתח או אי⁻התאמה מוזיקלית. "המלחין בחר באקורד דיסוננטי כדי להגביר את המתח לפני הפתרון." "בפתיחה נשמע צירוף צלילים דיסוננטי ומכוון." "המבקר תיאר את היצירה כבעלת מרקם מחוספס וצליל דיסוננטי."

בלשון מושאלת, יוצר תחושת חוסר התאמה, ניגוד או צרימה בין מרכיבים. "הסיום האופטימי הרגיש דיסוננטי ביחס לשאר העלילה הקודרת." "הופעת הפרסומת באמצע הטקס יצרה רגע דיסוננטי." "בטון הדיבור שלו היה משהו דיסוננטי שלא התאים לאווירה בחדר."

שאינו יוצר הרמוניה או התאמה; במיוחד במוזיקה: יוצר מתח צלילי ואי⁻נעימות יחסית לאוזן. "המלחין שילב ביצירה אקורדים דיסוננטיים כדי ליצור מתח מוזיקלי." "הצליל הדיסוננטי בלט על רקע הלחן השקט." "השילוב בין המרכיבים יצר רושם דיסוננטי ולא הרמוני."

דיסומיה חד הורית, דיסומיים, דיסונאנס, דיסונאנס קוגנטיבי, דיסונאנס קוגניטיבי, דיסוננט קוגנטיבי, דיסוננס, דיסוננס לאחר קבלת ההחלטה, דיסוננס קוגנטיבי, דיסוננס קוגניטיבי