השיבה הנצחית (בגרמנית: Ewige Wiederkunft; מתורגם גם החזרה הנצחית או החזרה המתמדת) היא תפיסה פילוסופית, לפיה כל מה שקיים ביקום, בעבר, בהווה ובעתיד, כבר התרחש וישוב להתרחש באותה המתכונת שוב ושוב אינסוף פעמים בזמן ובמרחב. שורשי הרעיון מצויים בפילוסופיה הודית ובמצרים העתיקה ומאוחר יותר הוא אומץ הן על ידי הפיתגוראים והן על ידי הסטואיקנים. עם שקיעת העת העתיקה והתפשטות הנצרות, הפופולריות של התפיסה דעכה בעולם המערבי. התפיסה חזרה לתודעה הציבורית בעיקר בזכות הגותו של פרידריך ניטשה, שחיבר את התפיסה לרבות מתפיסותיו האחרות, בהן אהבת הגורל. מתוך ויקיפדיה

השטעטל הוירטואלי, השטפונות בסין (1931), השטרודל האנושי, השיבה (סרט, 2003), השיבה הביתה (סרט), השיבה לחיפה, השיבה לחיפה (סרט), השיבה למדבר, השיבה מהודו, השיבה מהודו (סרט)