היידוק (בסרבית "היידוק" או "חיידוק" хајдук, ברבים - хајдуци "היידוצי" או "חיידוצי", ברומנית ⁻גם כן "היידוק" haiduc, ברבים haiduci היידוץ', בהונגרית היידו - hajdú, ברבים - "היידוק" hajdúk, בבולגרית: хайдутин חיידוטין, במקדונית - aјдут או aјдук) היה שודד בסגנון רובין הוד שכמוהו פעלו באזורי רומניה של היום, הונגריה וחצי האי הבלקני במאות ה⁻16, ה⁻17, ה⁻18 וה⁻19 בעיקר בשטחים שנשלטו על ידי האימפריה העות'מאנית. המושג היה קיים גם באזורי אוקראינה, שם כונו היידמקים, ובמזרח ארמניה. אצל היוונים הכינוי לסוג זה של לוחמים היה "קלפתס" (שמשמעותה המקורית - "גנבים"). מתוך ויקיפדיה

שודד או לוחם גרילה עממי בארצות הבלקן, שלעיתים הוצג במסורת העממית כמורד בשלטון זר וכמגן על פשוטי העם. "ברומן ההיסטורי מתואר היידוק הפועל בהרים נגד השלטון העות'מאני." "בפולקלור הבלקני היידוקים מופיעים לעיתים כגיבורים עממיים ולא רק כפושעים." "החוקר הבחין בין הדמות ההיסטורית של ההיידוק לבין העיצוב האגדי שלה בשירי העם."

קשירה או הצמדה בחזקה

הצמדה באמצעות מהדק או שדכן סיכות; שידוך

היידובסרמן, היידודורוג, היידוהדהאז, היידוננש, היידוסובוסלו, היידוק ספליט, היידושאמשון, היידי אייטקאמפ, היידי אלברטסן, היידי בריהל