עֲקֵדַת יִצְחָק (עקדה משמעותה קשירה) היא סיפור מקראי המופיע ב: אברהם עקד את יצחק בנו האהוב על מזבח ועצים במטרה לשוחטו ולשורפו כקורבן, על פי מצוותו של אלוהים, וברגע האחרון שלפני פעולת השחיטה, מלאך אלוהים ציווה אותו להימנע מלשחוט את בנו, ושיבח אותו כי הוא "ירא אלוהים". אברהם נשא את עיניו וראה איל אחוז בקרניו בסבך העצים, אותו הקריב על המזבח תחת בנו. מעשה זה נחשב במסורת היהודית ובמסורות נוספות כאות מופת למסירות נפש ואמונה באלוהים, ולניסיון הקשה ביותר מבין עשרה ניסיונות שנתנסה אברהם על ידי האל, ועמד בו. מתוך ויקיפדיה

עקידה (בערבית: عقيدة) היא מושג בתאולוגיה האסלאמית אשר מייצג אוסף של עובדות מהקוראן והסונה, אשר מאמין בהן המוסלמי, ואשר מכוונים את חשיבתו והתנהגותו. מתוך ויקיפדיה

קשירה או כפיתה, בדרך כלל בחבלים. "השוטרים הובילו את החשוד לאחר עקדה של ידיו." "בסיפור תוארה עקדת השבויים לפני העברתם למחנה." "העקדה הממושכת גרמה לכאב ולחוסר נוחות."

עקיבה במהלך סריקה, עקיבה בן יוסף, עקיבה יוסף שלזינגר, עקיבה לאחור, עקיבה פרוש, עקידה (אסלאם), עקידת יצחק, עקידת יצחק (ספר), עקילס, עקילס הגר