שיש בו סדקים או בקעים; סדוק. "הקרקע הייתה מבוקעת לאחר שבועות ארוכים ללא גשם." "הקיר הישן נראה מבוקע ודורש תיקון." "השפתיים נעשו מבוקעות מן היובש והקור."

פילח, סדק

פֻּלַּח, נִסְדַּק

נחתך

נפרץ או נחדר בכוח; נבקע. "קו ההגנה הובקע לאחר מתקפה ממושכת." "הקיר הובקע בעוצמת הפיצוץ." "המחסום הובקע בתוך דקות ספורות."

(על כדור) הוכנס אל השער במשחק. "בדקה האחרונה הובקע שער הניצחון." "למרות ההגנה החזקה, הובקע שער אחד במחצית השנייה." "השוער התאכזב לאחר שהובקע שער קל."

בקע הוא שקע צר וארוך בקרום כדור הארץ, המשתרע לאורכו של העתק נרחב. היווצרות בקעים ארוכים אופיינית לתהליך של היפרדות לוחות טקטוניים וביקוע יבשות⁻על. לאורך שולי הבקע עשוי להתפתח עמק ביקוע. מתוך ויקיפדיה

בקע (או קילה, פקע, שבר; בלועזית: הרנייה, Hernia) הוא מעבר של איבר או רקמה אחרת ממקומם הטבעי בגוף במחיצה שרירית או אחרת. מתוך ויקיפדיה

בקע הוא יציאה חריגה של רקמה או איבר, כגון המעי, דרך דופן החלל שבו הוא שוכן בדרך כלל. הסימפטומים קיימים בכ⁻ 66% מהאנשים עם בקע במפשעה. מתוך ויקיפדיה

שבר או סדק. "נוצר בקע קטן בקיר לאחר הרעידה." "המהנדס בדק אם יש בקע במבנה." "הזכוכית נסדקה, ובמרכזה נראה בקע דק."

בעיה רפואית שבה איבר פנימי או רקמה בולטים ממקומם דרך דופן חלשה. "הרופא אבחן אצל המטופל בקע מפשעתי." "לעיתים בקע גורם לכאב בזמן מאמץ גופני." "הוא עבר ניתוח לתיקון בקע בדופן הבטן."

בקסטייג', בקסטר, בקסטריט בויז, בקסלי (רובע), בקע (גאולוגיה), בקע טבורי, בקע ים המלח, בקע כושל, בקע סרעפתי, בקעא