לָבוּש

סביל של הִלְבִישׁ: שם בגדים על אדם אחר; גרם למישהו ללבוש בגד. "האם הלבישה את הילד במעיל לפני שיצאו מהבית." "המטפלת הלבישה את התינוק בבגדים חמים." "הוא הלביש את השחקן בתלבושת מסורתית לצורך ההצגה."

שם עליו בגד, עטה על עצמו לְבוּש. "הוא לבש את המעיל כדי שלא יהיה לו קר."

התכסה, התעטף. "בטקס שבועות כל הגן לבש לבן." "השמים לבשו קדרות."