בהלכה, טֻמְאָה היא הגדרה למצב שבו נמצא אדם או חפץ בעקבות התרחשות מסוימת, שבגללו נאסר על אותו פרט טמא להתקרב לכל דבר קודש. טָהֳרָה היא העדר הטומאה, על ידי הימנעות מהיטמאות או על ידי היטהרות מהטומאה לאחר שנוצרה, והיא תנאי לגישה אל הקודש. במשמעות רחבה יותר, גם הדברים הגורמים לטומאה, כגון בית קברות, נקראים "טמאים", והיעדר גורמים כאלו נקרא "טהרה". מתוך ויקיפדיה

נעשה טמא; איבד את טהרתו. "הכלי נטמא במגע עם דבר טמא." "לפי ההלכה, האדם נטמא ונזקק לטהרה." "המאכל נטמא ולכן לא היה מותר לאוכלו בתנאים מסוימים."

נעשה טמא; חדל להיות טהור. "הכלי נטמא במגע עם מקור טומאה." "לפי ההלכה, האוכל נטמא ואסור היה לאוכלו בטהרה." "הבגד נטמא ולכן היה צורך לטהרו."

נעשה טמא, איבד או הקדושה או הטהרה שלו

התלכלך

לא טהור, לא קדוש; משוקץ; מחולל

טלרפואה, טלשאי, טלשה, טלשיאי, טמ"ס, טמא מת, טמאגו, טמאוליפס, טמאני הול, טמבוב