בהלכה, טֻמְאָה היא הגדרה למצב שבו נמצא אדם או חפץ בעקבות התרחשות מסוימת, שבגללו נאסר על אותו פרט טמא להתקרב לכל דבר קודש. טָהֳרָה היא העדר הטומאה, על ידי הימנעות מהיטמאות או על ידי היטהרות מהטומאה לאחר שנוצרה, והיא תנאי לגישה אל הקודש. במשמעות רחבה יותר, גם הדברים הגורמים לטומאה, כגון בית קברות, נקראים "טמאים", והיעדר גורמים כאלו נקרא "טהרה". מתוך ויקיפדיה

נהיה טמא

פגע בטוהר ובקדושה, חילל

פגעו בטוהר ובקדושה שלו; חֻלַּל. "המקדש טֻמָּא בעקבות כניסת אדם טמא לתוכו." "המאכל טֻמָּא במגע עם דבר אסור." "לפי ההלכה, הכלי טֻמָּא ואינו ראוי לשימוש בקודש."

טלרפואה, טלשאי, טלשה, טלשיאי, טמ"ס, טמא מת, טמאגו, טמאוליפס, טמאני הול, טמבוב

לא טהור, לא קדוש; משוקץ; מחולל