עֲנָוָה או עַנְוְתָנוּת היא תכונה או רגש שבו האדם מחשיב עצמו כשווה בין שווים, ואינו מרגיש כחשוב ונישא מאחרים מכל סיבה שתהיה. מי שיודע את ערכו ומכיר בכישוריו היתרים, אך לא שם את עצמו במרכז, ולא מבקש לעצמו תהילה וכבוד מהעולם, אלא מבקש לעשות את המעשים הראויים והרצויים. מתוך ויקיפדיה

ענוה או ענותנות היא מידה טובה, הנחשבת על ידי חכמים רבים לשורש המאפיין את כל המידות הטובות. בין אם אדם אינו רואה עצמו כבעל ערך; בין אם מחשיב עצמו כשווה בין שווים. העניו מכיר בכישוריו וערכו אך באותה מידה גם בחסרונותיו לצד ערכם וכישוריהם של אחרים; משכך הוא נמנע מלהתנשא על אחרים ולא מבקש לעצמו כבוד ותהילה, כל שאיפתו היא לעשות את הטוב והראוי. מתוך ויקיפדיה

בעל ענווה; צנוע ואינו מחשיב את עצמו נעלה מאחרים. "למרות הישגיו הרבים, הוא נשאר אדם ענותן וצנוע." "המנהיג היה ענותן והקפיד לייחס את ההצלחה לכל הצוות." "היא ידועה כאישה ענותנית שאינה מתפארת במעשיה."

ענדינגען, ענה לי, ענוג הוא הלילה, ענוג הוא הלילה (סרט), ענוה, ענות וגבורה, ענח, ענח', עני, עני בן פחמא

החזיר תשובה או מענה לשאלה; הגיב

השיב לשיחה טלפונית

לא שתק בהתייחסות לדברים שנאמרו קודם לכן, הגיב לדברים. "אני רואה שלמדת לענות."

גרם סבל או ייסורים; התעלל. "השליט עינה את האסירים במשך שנים." "אסור לענות בעלי חיים לשם בידור." "העדות תיארה כיצד החיילים עינו את השבויים."

צנוע

צניעות