העֹפֶל, כינוי מקראי לחלק מסוים של עיר. במקרא, עופל מוזכר בהקשר לשתי ערים: שומרון וירושלים. מקור המילה מן השורש ע.פ.ל שקיים במספר שפות שמיות ופירושו התרומם או התנשא. ייתכן וגובהו של העופל מסביר את ההקשר מהכתובים המורה כי העופל היה אזור מבוצר ומוגן ששימש כמצודה פנימית בעבור המלך ומנהלי הממלכה. גם במצבת מישע מוזכרת 'חומת העפל' בין מפעלי הבנייה של מישע מלך מואב. מתוך ויקיפדיה

מקום מבוצר, לרוב חלק מוגבה ומוגן בעיר או סמוך לה. "החיילים התמקמו בעופל המשקיף על העיר." "שרידי העופל הקדום נחשפו בחפירות הארכאולוגיות." "בעת המצור שימש העופל נקודת הגנה מרכזית."

עופות מפותחים חסרי שיניים, עופות נודדים, עופות פולשים, עופות קדומים חסרי שיניים, עופות קמאים, עופל בופל, עופר (מושב), עופר אדרת, עופר אוחיון, עופר אקרלינג