הפִּיוּט הוא שירת קודש יהודית, שבמקורה נועדה להוות נוסח חלופי שירי לתפילות, במקום נוסח הקבע, בדרך כלל בימים מיוחדים (שבתות וחגים) אך גם בימי חול ובשמחות. מתוך ויקיפדיה

חיבר פיוט. "המשורר פִּיֵּט לכבוד החג שיר תפילה חדש." "בימי הביניים פייטו חכמים רבים פיוטים לבתי הכנסת." "הוא פִּיֵּט פיוט קצר לזכרו של הרב."

דיבר או כתב בלשון פיוטית ומליצית. "בנאומו פִּיֵּט ותיאר את העיר כאילו הייתה דמות חיה." "הסופר פִּיֵּט את תיאורי הנוף בלשון עשירה." "לעיתים הוא נוטה לפייט גם בכתיבה עיונית."

פייטים סטטובצי, פייטל היינה אפריים, פייטל היינה אפרים, פייטלוביץ', פייטם, פייטנות, פייטר, פייטרה מיידה, פייטרו אוטובוני, פייטרו אורסאולו הראשון

מחבר פיוטים ושירי קודש; משורר של שירה ליטורגית. "הפייטן חיבר פיוט מיוחד לכבוד החג." "שירי הפייטן שולבו בתפילת הקהילה." "החוקר עסק בלשונם של פייטני ימי הביניים."