"הסופר תיאר את הדמות כבעל תאווה שאינו מצליח לרסן את יצריו." "ביצירה זו מוצג המלך כאדם בעל תאווה המונע מתשוקותיו." "המחבר ביקר את הגיבור על היותו בעל תאווה ולא בעל משמעת עצמית."

יפה במיוחד, בעל מראה מדהים

טעים במיוחד

אהבת כסף, רצון עז להרוויח ולהתעשר, חמדנות

תאו (או בופלו; שם מדעי: ''Bubalus'') הוא סוג בתת⁻משפחת הפרים. התאו הוא בעל חיים גדול וחזק, בעל פרווה דקה שחורה⁻חומה וקרניים חזקות. באנגלית נקרא התאו באפלו ובערבית ג'מוס - ושני השמות הללו משמשים לעיתים גם ככינוי נוסף עבור התאו בשפה העברית. שמו של התאו המקובל היום, מקורו בזיהויו המוטעה עם בעל החיים המכונה "תאו" במקרא, שהוא ככל הנראה שור הבר. יש המזהים את בעל⁻חיים המכונה בלשון חז"ל "כוי" כתאו. זיהוי נוסף שנפוץ בימי הביניים, היה עם הראם המקראי. זיהוי זה נשלל על ידי בעלי התוספות. לדעת רב סעדיה גאון, בעל חיים זה הוא המכונה במקרא מריא. מתוך ויקיפדיה

תאודן, מלך רוהן (אנגלית: Théoden, משמעות ברוהירית: "שליט המישורים") הוא מלך רוהן בספר שר הטבעות מאת ג'. ר. ר. טולקין. הוא מופיע כדמות משנה ב"שני הצריחים" ו"שיבת המלך". כשהוצג לראשונה, תאודן נחלש מזקנה וצער וממעשה ידיו של היועץ הבכיר שלו, גרימה "לשון⁻נחש", והוא לא עשה דבר בזמן שממלכתו מתפוררת על ידי סרומן, אחד האיסטרי ואדון איסנגרד, או בשמה האחר, אנגרנוסט. אולם לאחר ש"התעורר" על ידי הקוסם גנדלף, הוא הופך לבעל ברית מועיל במלחמה נגד סרומן וסאורון, ומוביל את הרוהירים אל קרב שדות הפלנור, שם הוא וצבאו נוחלים ניצחון, אך במחיר חייו שלו. יורשו הוא אאומר, אחיינו. מתוך ויקיפדיה

בעל תאוות רבות, הנוטה לרדוף אחר סיפוק תשוקותיו. "הדמות בספר מוצגת כאדם תאוותן שאינו יודע שובע." "המבקר תיאר את השליט כתאוותן וכמי שמעמיד את הנאותיו מעל טובת הציבור." "התנהגותו התאוותנית הרחיקה ממנו את הקרובים אליו."

תאגמניצה סטטוצקי, תאגריד אל סנהורי, תאדביר, תאה, תאה קיסלוב, תאו אסייתי, תאו אפריקאי, תאו אפריקני, תאו היער, תאו הכף

רצון חזק מאוד לדבר מה, במיוחד להנאה גופנית או לסיפוק מיידי. "הוא ניסה להתגבר על התאווה למתוקים." "בספר מתוארת תאווה עזה לעושר ולכוח." "היצירה עוסקת במתח שבין השכל לבין התאווה."

בהמת בר החיה בביצות ודומה לפרה; ג'מוס; בפאלו

רצון עז לדבר מה; תשוקה חזקה, במיוחד לדבר מה גופני או חומרי. "הוא התקשה לעמוד בפני תאוותו למתוקים." "בספרות מתוארת התאווה לכוח כגורם המשחית את האדם." "המסורת מזהירה מפני תאווה מופרזת לעושר."