תחש, המכונה כלב נקניק, כלב בייגלה ודאקל, הוא כלב קצר רגליים וארוך גוף ממשפחת כלבי הציד. מתוך ויקיפדיה

תחש הוא סוג העור שבו השתמשו במלאכת עשיית המשכן. זהותו של התחש די עמומה, ונאמרו לגביה דעות שונות, מימי קדם ועד היום. לרוב רואים בו שם לסוג של בעל חיים, אולם היו גם שפירשו שמדובר בסוג עיבוד עור או צביעתו. מתוך ויקיפדיה

גרם למקום או לדבר להיות חשוך; החשיך. "העננים הכבדים החשיכו את החדר באמצע היום." "הווילונות הכהים החשיכו את האולם." "העשן מן השריפה החשיך את השמים."

נעשה חשוך או אפל. "לקראת ערב החשיך במהירות." "בחורף החשיך כבר בשעות אחר הצהריים." "מחוץ לחלון החשיך והרחוב התרוקן."

לא השמיע קול, שתק

הִשְׁתַּתֵּק, שָׁתַק, הֶחֱרִישׁ. "לשמע הבשורה הקשה הֶחֱשָׁה לפתע." "כשנכנס המנהל לחדר, הֶחֱשָׁה הקהל מיד." "הילד הֶחֱשָׁה והקשיב לדברי אמו."

גרם לאחר להפסיק להשמיע קול; השתיק. "המורה הֶחֱשָׁה את התלמידים בתחילת השיעור." "הספרנית הֶחֱשָׁה את היושבים באולם הקריאה." "האם הֶחֱשָׁה את התינוק בנענוע עדין."

תחריר א⁻שאם, תחריר אל⁻שאם, תחרת חלונות, תחרת סלילים, תחש (כלב), תחש גמדי, תחש האמזונאס, תחש המשכן, תחש נהרות, תחש נהרות אמאזוני

גזע כלב נמוך ומוארך; דקל; כלב בייגלה

יונק ימי הדומה לכלב ים; תחש המשכן