מעמד אזרחי או מינהלי של מי שמקום מגוריו הקבוע הוא במדינה או באזור מסוים. "הוא קיבל תושבות קבע לאחר שנים של מגורים במדינה." "החוק מסדיר את זכויותיהם של בעלי תושבות בעיר." "בקשת התושבות נבחנה על ידי רשות האוכלוסין."

מי שמתגורר במקום מסוים דרך קבע; בן המקום. "תושבי השכונה התכנסו לדיון על התוכנית החדשה." "העירייה מעניקה הנחה לתושב העיר." "הוא נחשב לתושב קבע מאז שעבר לגור בארץ."

תושב הוא אדם המתגורר במקום מסוים: במדינה, ברשות מקומית, בשכונה וכדומה. היותו של אדם תושב מקנה לו זכויות ומטילה עליו חובות. להבדיל מאזרחות, שהיא מעמד פורמלי, על⁻פי רישום מתאים, תושבות היא מאפיין פחות פורמלי, הנקבע לא רק לפי רישום, אלא בעיקר לפי המציאות בשטח – המקום שבו האדם מתגורר. מתוך ויקיפדיה

תורת תיק ההשקעות, תורת תיק ההשקעות המודרנית, תורתו אומנותו, תורתו של סה⁻מה, תורתם אומנותם, תושב ארעי, תושב חוזר, תושב ישראל, תושב"ע, תושבות