זכות עמידה (גם מעמד) היא עילה או תנאי סף הנדרש מאדם על מנת להגיש עתירה, ולעיתים תביעה, לבית המשפט. על פי התנאי העותר נדרש להיות מי שנפגע באופן אישי, ייחודי, ממשי וישיר. היבטים מסוימים של זכות העמידה רלוונטיים גם בתביעות אזרחיות, ויש הטוענים שגם במשפט הפלילי, אך היא נמצאת בדיון ציבורי בעיקר לגבי עתירות לבג"ץ או לבית משפט לעניינים מינהליים ("בג"ץ קטן"), מכיוון שהחלטות שלטוניות רבות אינן מטיבות או פוגעות באדם ספציפי אלא משפיעות על הציבור כולו. משנות השמונים הדרישה כמעט אינה קיימת לגבי עתירות, אלא במקרים נדירים. זכות העמידה היא אחת מעילות סף להגשת עתירה, בנוסף לעילות אחרות לדחייה על הסף כדוגמת אי⁻שפיטות, עתירה תאורטית, עתירה מוקדמת, אי⁻מיצוי הליכים, שיהוי, מעשה עשוי, אי ניקיון כפיים, קיום סעד חלופי, ואי⁻תקינות פורמלית. מתוך ויקיפדיה

זכות ההתחקות, זכות היוצרים, זכות הכיבוש, זכות הלילה הראשון, זכות המרד, זכות הצבעה, זכות הצבעה (סיפור קצר), זכות הצבעה לנשים, זכות הציבור לדעת, זכות הצעקה