מי שעוסק בהכנת זפת ובעבודה בזפת

נוזל שחור צמיגי ודביק המשמש לציפוי גגות ולסלילת כבישים; עטרן

כיסה בזפת. "רצוי לזפת את הגג לפני תחילת החורף."

כֻּסָּה בזפת

זפת היא נוזל מעובה וצמיגי שצבעו נע בין חום⁻צהבהב לשחור, המופק באמצעות זיקוק יבש של חומר אורגני. לרוב מופקת זפת כתוצר לוואי לפחם, אך ניתן להפיקה גם מנפט, כבול או עץ. בורות זפת מכילים למעשה אספלט ולא זפת, ונכון לקרוא להם אגמי אספלט. באנגלית ובצרפתית המילה tar מתייחסת בעיקר לתוצר הפחם, אך בצפון אירופה הוא מתייחס לתזקיק העץ המשמש בין היתר להוספת טעם לדברי מתיקה. בין היתר משמשת הזפת להפקת צבעי מאכל מלאכותיים. מתוך ויקיפדיה

זיפות וכיסוי בנוצות הייתה צורת ענישה מקובלת שהחלה בתקופה הפיאודלית באירופה ולאחר מכן התפשטה אל מושבותיה. העדות הראשונה לשימוש בשיטה זאת לקוחה ממכתב ששלח מלך אנגליה ריצ'רד הראשון בשנת 1191 לכוחותיו בארץ ישראל. תקופת הפריחה של צורת ענישה זו והאזכור המאוחר ביותר שלה היו בשלוש עשרה המושבות האמריקניות בסמוך לפרוץ מלחמת העצמאות של ארצות הברית. מתוך ויקיפדיה

אבן זפת הוא סלע געשי – סוג של זכוכית געשית, הדומה במראהו לזפת קרושה – מקור שמו. מתוך ויקיפדיה

חולות זפת הם תערובת של חול, חרסית וביטומן. חולות הזפת העשירים מכילים כ⁻10% עד 12% ביטומן שבתהליך די פשוט, אך יקר בהשוואה להפקה מבארות נפט, ניתן להפריד אותו מחולות הזפת, לזקק אותו ולהפכו לדלק סינתטי או למוצרי דלק. הביטומן נחשב לדלק כבד וניצולת האנרגיה ממנו אינה גבוהה. עם עליית מחירי הנפט בשנים האחרונות, עלתה כדאיות ניצול מרבצי חולות הזפת והכמות השקולה של נפט שניתן להפיק מהם נכנסה רשמית לעתודות הנפט העולמיות הידועות. מתוך ויקיפדיה

צבעי זפת הפחם, צבעי זפת פחם

זפיקנקה, זפירוס, זפק, זפקת, זפרם קוקרן, זפת ונוצות, זצסיון, זק"א, זקאזיק, זקום מצרי

הזעפתי, זועפות, זועפת, זיפתי, פזת