אוצר המילים המאפיין אדם, קבוצה או שפה מסוימת. "הלקסיקון של הילדה התרחב מאוד בשנות בית הספר הראשונות." "במאמר נבחן הלקסיקון הייחודי של דוברי הניב המקומי." "סופרים שונים משתמשים בלקסיקון שונה כדי ליצור סגנון מובחן."

ספר או רשימה ובהם מונחים והסבריהם בתחום מסוים; מונחון. "הסטודנטים נעזרו בלקסיקון רפואי כדי להבין את המונחים המקצועיים." "בסוף הספר צורף לקסיקון של מושגי יסוד בפילוסופיה." "העורך הכין לקסיקון קצר למונחים החוזרים במאמר."

בבלשנות ובמדעים הקוגניטיביים של השפה, לקסיקון הוא מעין רשימה מנטלית במוחו של הדובר, הכוללת את כל המילים שהדובר מכיר, בשפות בהן הוא מדבר. ברשימה מקודד כל המידע הרלוונטי לגבי אותה מילה (כגון: איך הוגים אותה, מה המשמעויות שלה, והאם היא שם עצם או פועל). הלקסיקון הוא אחד המנגנונים של השפה, והוא מקיים ממשק עם מנגנונים אחרים כגון מנגנוני הסמנטיקה והתחביר. מתוך ויקיפדיה

לקסינגטון (CV⁻2), לקסינגטון (קנטקי), לקסיס, לקסיס נקסיס, לקסיקון, לקסיקון אופק לספרות ילדים, לקסיקון דביר - עולם הדתות, לקסיקון דביר עולם הדתות, לקסיקון הֶקְשֵׁרִים לסופרים ישראלים, לקסיקון האישים של ארץ ישראל, 1948⁻1799