התכונה של מי שאפשר לסמוך עליו ולהאמין לו, אָמִינוּת. "המהימנות של העד נבחנה בקפדנות במהלך המשפט." "החוקרים בדקו את מהימנות הנתונים לפני שפרסמו את הממצאים." "הצלחת המערכת תלויה במהימנות הרכיבים שלה."

שם פעולה של הֵימִין: נטה או פנה לצד ימין. "בצומת הנהג הֵימִין ופנה לרחוב הראשי." "כדי להימנע מהמכשול, הרוכב הֵימִין בחדות." "הסירה הֵימִינָה מעט והתקרבה אל המזח."

הפעולה של מה שנמנה