שם פעולה של רָטַב: נעשה רטוב; ספג מים או נוזל אחר. "הכביסה רטבה בגשם הפתאומי." "הנעליים רטבו כשעברנו בשלולית." "הקיר רטב בגלל הנזילה מהצינור."

הספיג במים או בנוזל אחר; לחלֵּחַ. "הגשם הרטיב את הכביש בתוך דקות." "הוא הרטיב את המטלית וסחט אותה היטב." "אדי המים הרטיבו את החלון."

השתין שלא מרצון, בייחוד בשנתו או בבגדיו. "הילד הרטיב במיטה בלילה." "מרוב פחד הוא הרטיב במכנסיים." "לעיתים פעוטות מרטיבים בשנת הצהריים."