מרד הטבק באיראן (פרסית: قیام تنباکو) היה המרד הלאומי הראשון באיראן של העת החדשה, הוא התקיים בימי המדינה הנשגבת של פרס. המרד פרץ בשנת 1890 בעידודה של העולמא ואנשי הדת עלי⁻אכבר פלאסירי, ג'מאל א⁻דין אל⁻אפגאני ומירזא חסן שיראזי ונמשך עד לשנת 1892. הסיבה העיקרית לפרוץ המרד הייתה מתן זיכיון בלעדי ל"חברה הקיסרית לטבק" הבריטית למכירה ולשליטה על הטבק ומוצריו באיראן. מרד הטבק כלל סגירת חנויות, החרמת הטבק ואף הוצאת פתווה שאסרה על עישון ושימוש בטבק בקרב כל אזרחי איראן. מתוך ויקיפדיה

מרד הז'אקרי, מרד הזאנג', מרד החורבן, מרד החיות, מרד החשמונאים, מרד הטורבן הצהוב, מרד הייג'י, מרד הלגיון הצ'כוסלובקי, מרד הלגיונרים בבוקרשט, מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט