אדם, קבוצה או גורם כלשהו שאין לסמוך עליהם או לבטוח בהם

עֲנָוָה או עַנְוְתָנוּת היא תכונה או רגש שבו האדם מחשיב עצמו כשווה בין שווים, ואינו מרגיש כחשוב ונישא מאחרים מכל סיבה שתהיה. מי שיודע את ערכו ומכיר בכישוריו היתרים, אך לא שם את עצמו במרכז, ולא מבקש לעצמו תהילה וכבוד מהעולם, אלא מבקש לעשות את המעשים הראויים והרצויים. מתוך ויקיפדיה

ענוה או ענותנות היא מידה טובה, הנחשבת על ידי חכמים רבים לשורש המאפיין את כל המידות הטובות. בין אם אדם אינו רואה עצמו כבעל ערך; בין אם מחשיב עצמו כשווה בין שווים. העניו מכיר בכישוריו וערכו אך באותה מידה גם בחסרונותיו לצד ערכם וכישוריהם של אחרים; משכך הוא נמנע מלהתנשא על אחרים ולא מבקש לעצמו כבוד ותהילה, כל שאיפתו היא לעשות את הטוב והראוי. מתוך ויקיפדיה

החלק האחורי של כיסא, כורסה, ספה וכד', המספק תמיכה לגב. "הוא נשען לאחור על משענת הכיסא." "משענת הספה הייתה גבוהה ונוחה." "הילדה קישטה את משענת הכורסה בכרית צבעונית."

דבר שאפשר להיתמך בו. "הזקן השתמש במקלו כמשענת בהליכה." "היא חיפשה משענת להיאחז בה בזמן העלייה במדרגות." "הקיר שימש לו משענת לאחר המאמץ."

אדם שאפשר לסמוך עליו או להיעזר בו. "בשנים הקשות הוא היה לי משענת." "היא משמשת משענת לבני משפחתה ברגעי משבר." "מצאתי בו משענת נאמנה בתקופה לא פשוטה."

נשען על דבר אחר כדי שלא ייפול או יזוז. "הסולם היה מושען על הקיר בחצר." "התמונה עמדה מושענת על המדף עד שתיתלה." "האופניים נשארו מושענים על הגדר."

ענדינגען, ענה לי, ענוג הוא הלילה, ענוג הוא הלילה (סרט), ענוה, ענות וגבורה, ענח, ענח', עני, עני בן פחמא

צנוע

צניעות

מעשנותי, משנעותי