נטורפילוסופיה (בגרמנית: Naturphilosophie; הלחם בסיסים של "נטורל" ו⁻"פילוסופיה", מילולית: "פילוסופית טבע") הוא זרם באידיאליזם הגרמני, ששגשג במהלך שלושת העשורים הראשונים של המאה ה⁻19. עיקר פיתוחו היה בעבודותו של פרידריך וילהלם שלינג בין השנים 1797–1799 כתגובה לפילוסופיה של פיכטה מורו. נטורפילוסופיה נקשרת לאידיאליזם המוחלט של הגל אשר הציע תפיסה מוניסטית של ההכרה והטבע. ההשקפה המטאפיזית שהציע שלינג לא זכתה להצלחה רבה לאורך זמן, אולם השפעתו ניכרת במחקרים המדעיים של התקופה, כגון האלקטרומגנטיזם. עם עליית המדע האמפירי בשנות ה⁻40 של המאה ה⁻19 הזרם הנטורפילוסופי היה נתון לביקורת הולכת וגוברת בשל המתודולוגיה האפריורית שלו, שאופיינה בספקולציות שאינן ניתנות לאימות לצד התעלמות מהשיטה הניסיונית. מתוך ויקיפדיה

נטורליזם (ספרות), נטורליזם (פילוסופיה), נטורליזם (תיאטרון), נטורליזם מטא⁻פיסי, נטורליזם מטאפיזי, נטורפילוסופיה, נטי סטיבנס, נטי שמיע עפר, נטיה ברונקהורסט, נטיה הפוכה