סבכוס (שם מדעי: ''Sebecus'') הוא סוג נכחד של דמוי⁻תנין, שחי בתקופת האאוקן באמריקה הדרומית מלפני 48.6 עד 37.2 מיליון שנה מימינו. הוא התגלה בידי משלחת חפירה של המוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע לפטגוניה ותואר ב⁻1937 בידי החוקר ג'ורג' גיילורד סימפסון. הסוג הכיל מין אחד - ''Sebecus icaeorhinus'' ונקרא על שם האל המצרי סבכ שזאת משמעות שמו בלטינית. הסיבה לכך היא עקב החוטם הארוך שלו שהזכיר את צורת הפסלים במצרים של האלה וכן עקב גודלו המאיים. משמעות שם המין הוא מהמילה "Εικαίοs " שפירושה: אקראי ומהמילה "ρύγχος" שפירושה: חוטם. מינים נוספים בסוג עברו לסוג זולמסוכוס (Zulmasuchus). מתוך ויקיפדיה

סבירות מרבית, סבישטוב, סבך הפרי האדום, סבכון זהוב כנף, סבכון זהוב⁻כנף, סבכי, סבכי אפור, סבכי העולם החדש, סבכי זיתים, סבכי חורש