אדם בעל תכונות טובות מאוד

בצלצל

מיוחד במעלתו ויקר במיוחד; נבחר ומובחר. "הילד נחשב יחיד סגולה בזכות כישרונו יוצא הדופן." "בספרות החסידות מתואר הצדיק כאדם יחיד סגולה." "החברה חיפשה מועמד יחיד סגולה לתפקיד הרגיש."

כינוי לעם היהודי, עם ישראל

אימץ דעה, התנהגות, מראה, תדמית וכד'. "הדוגמן סיגל לעצמו הליכה זקופה." "הפוליטיקאי סיגל לעצמו שם של פשרן."

תכונה טובה וחיובית של אדם או של דבר. "היכולת להקשיב היא סגולה חשובה אצל מורה." "יושר נחשב לסגולה מרכזית במנהיגות ציבורית." "סבלנות היא סגולה מועילה במיוחד בעבודה עם ילדים."

צבע הנוצר מערבוב של אדום וכחול; הצבע שבקצה תחום אורכי הגל הקצרים של האור הנראה. "היא בחרה לצבוע את הקיר בגוון סגול עמוק." "פרחי הסיגלית בלטו בצבעם הסגול." "בסמל העיר שולב פס סגול דק."

מעלה מיוחדת, תכונה טובה או כוח מיוחד המיוחסים לאדם, לדבר או למעשה. "לסבלנות שלו יש סגולה נדירה של הרגעת הסובבים." "מייחסים לצמח הזה סגולה רפואית מיוחדת." "אחת הסגולות הבולטות שלה היא היכולת להקשיב בסבלנות."

במסורת הדתית והעממית, אמצעי או מעשה שמייחסים לו כוח להביא ישועה, הגנה או הצלחה. "יש הנושאים קמע כסגולה נגד עין הרע." "הוא נתן מטבע לצדקה כסגולה לפרנסה." "בספר מובאים מנהגים שנחשבים סגולה לשמירה ולהצלחה."

בלשון המקרא, רכוש יקר או אוצר נבחר. "בפסוק מתוארת ישראל כעם סגולה." "המלך שמר לעצמו סגולה של זהב ואבנים יקרות." "הנביא מזכיר את העם כסגולה מכל העמים."