פוסט⁻רוק (באנגלית: Post⁻Rock) הוא סגנון מוזיקלי שנחשב לתת זרם ברוק, המתאפיין בשימוש לא⁻מסורתי בכלי נגינה כגון גיטרה, בס, תופים, וכלים נוספים, ועומס מוזיקלי רב. תחושת ה"עומס" מתקבלת מכך שפעמים רבות המוזיקה נעשית בשכבות⁻על⁻שכבות רבות של כלים, מה שמקנה עושר מוזיקלי גדול ליצירות. סגנון זה התפתח בקרב קהילת האינדי רוק, בלייבלים קטנים ועצמאיים, לרוב. המונח "פוסט⁻רוק" עצמו נטבע על ידי המבקר סיימון ריינולדס, בגיליון 123 של עיתון המוזיקה האקספרימנטלית הבריטי, Wire. לפי ריינולדס, פוסט רוק הוא "סגנון המשתמש בכלי נגינה 'רוקיסטיים' עבור מוזיקה לא רוקיסטית, למשל: שימוש בגיטרות לא ליצירת ריפים ואקורדים, אלא לטקסטורות וגוונים מוזיקליים". בין מפתחי הז'אנר ניתן למנות אומנים מאמצע שנות השמונים כגון קוקטו טווינס, ו⁻Talk Talk, שיצרו מוזיקה אינסטרומנטלית ומורכבת, שהושפעה רבות ממוזיקה קלאסית, מוזיקה אלקטרונית, וג'אז. בישראל, להקת "לבנון" ניגנה בסגנון דומה. מתוך ויקיפדיה

פוסט ציונות, פוסט ציוני, פוסט ציונית, פוסט קולוניאליזם, פוסט קפטן, פוסט ת'ראש, פוסט⁻אימפרסיוניזם, פוסט⁻אמת, פוסט⁻אפוקליפטי, פוסט⁻אפוקליפסה (סוגה)