הוראה מוזיקלית המציינת נגינה או שירה בעוצמה חזקה. "בפתיחת הפרק המנצח ביקש מהתזמורת לעבור מיד לפורטה." "הזמרת שרה את המשפט האחרון בפורטה ברור ומלא." "בתווים הופיע הסימון f, כלומר פורטה."

תֹּאַר עד לרמת המרכיבים הקטנים

ניגן באצבעותיו על כלי מיתר. "הנגנית פרטה על הנבל בצליל עדין." "הוא פרט על הגיטרה מנגינה שקטה." "ברגע שנכנס, פרט כמה אקורדים על המנדולינה."

המיר סכום כסף לשטרות או למטבעות בערכים נמוכים יותר. "בקופה ביקש לפרוט שטר של מאתיים שקלים." "היא פרטה את הכסף למטבעות עבור מכונת השתייה." "החנווני הסכים לפרוט את השטר לשטרות קטנים."

פירק דבר מה לחלקיו או למרכיביו; הציג דבר באופן מפורט. "המרצה פרט את הנושא לשלבים ברורים." "בדוח פרטו את הסיבות לירידה במכירות." "הוא פרט את הרעיון לכמה עקרונות בסיסיים."

הוראות ביצוע הן הוראות הניתנות למבצע מוזיקה, ומורות לו כיצד לנגן אותה. ההוראות מופיעות בגוף התווים, חלקן בסימנים וחלקן בכתב מקוצר. הוראות הביצוע מתייחסות להיבטים שונים במוזיקה - משך צליל, מהירות, דינמיקה, אופן השמעת הצליל ביחס לצלילים אחרים, שיטות ביצוע שונות בכלים שונים וכו'. לעיתים נותן המלחין או העורך הנחיות מדויקות למשתנים אלה במוזיקה, במקרים אחרים הוא עשוי להורות על נגינה חופשית, תוך פרשנות אישית של המבצע בקטעים מסוימים. בטהובן ציין ביצירותיו מהירות מטרונום מדויקת, גם כשהקצב השתנה מדי תיבות אחדות. מלחינים אחרים, כמו שופן, למשל, הורו לעיתים בפירוש על "רובאטו" או "אד ליביטום" בביצוע יצירותיהם. אצל באך אין ציוני קצב ודינמיקה והמבצע בן ימינו בפסנתר המודרני צריך לקבוע אותם בעצמו על פי היכרותו עם החומר והתקופה. חלק מן ההוראות, כמו צלילי קישוט, האטה, האצה, שהייה וכו', נתונים במידה רבה לפרשנות המבצע או המנצח, ביצירה לתזמורת. אחרות, כמו פיציקטו, הן סופיות, מוחלטות ומחייבות. להלן חלק מן ההוראות השכיחות לביצוע מוזיקה קלאסית: מתוך ויקיפדיה

פורט⁻גנטיל, פורט⁻לוונורת, פורט⁻שבצ'נקו, פורטבלו, פורטה, פורטה אפיה, פורטה וסטפאליקה, פורטה וסטפליקה, פורטה טיבורטינה, פורטה לטינה

פוטרה, פרוטה