צורת הֶפְסֵק היא תופעה דקדוקית בעברית המקראית המתבטאת בשינוי ההגייה והניקוד של מילה בשל הימצאותה בהפסק . טעמי המקרא המפסיקים העיקריים שבהם מופיעות מילים בהפסק הם סוף פסֽוק , אתנחת֑א , ולעיתים גם בזק֔ף . מתוך ויקיפדיה

צורת היקום, צורת היתרון, צורת המים, צורת המקור, צורת הסונאטה, צורת הפתח, צורת הקטנה, צורת ז'ורדן, צורת חיים, צורת חיים (בוטניקה)