הגישה לאינטרנט אפשרית בקוריאה הצפונית, אך מותרת רק עם אישור מיוחד והאינטרנט משמש בעיקר עבור מטרות ממשלתיות ועל ידי זרים. במדינה קיימות תשתיות פס רחב מסוימות, כולל סיבים אופטיים המקשרים בין המוסדות הגדולים. עם זאת, שירותים מקוונים עבור רוב האנשים והמוסדות מסופקים בחינם באמצעות רשת אינטראנט המכונה קוואנגמיונג (광명, "האור הזורח"), כאשר הגישה לאינטרנט העולמי מוגבלת רק חלק קטן מאוד מהמשתמשים. מתוך ויקיפדיה

מערכת החינוך בקוריאה הצפונית היא מערכת חינוך ציבורית, המנוהלת וממומנת באופן מלא על ידי המשטר הצפון קוריאני. בהתאם לנתונים הפומביים המפורסמים מטעם המשטר, עומד שיעור האוריינות של תושבי המדינה מגיל 15 ואילך על 100%. מתוך ויקיפדיה

חופש התנועה בקוריאה הצפונית מוגבל; אזרחים אינם יכולים לנוע בחופשיות מחוץ למדינה ובתוכה. המגבלות מקורן באילוצים כלכליים וכן בהגבלות ממשלתיות. מתוך ויקיפדיה

תקשורת בקוריאה הצפונית מתייחסת לשירותי תקשורת זמינים בקוריאה הצפונית. קוריאה הצפונית לא אימצה באופן מלא את טכנולוגיית האינטרנט בשל מדיניות הבידוד. מתוך ויקיפדיה

בחירות בקוריאה הצפונית, חוק בקוריאה הצפונית, רכבות בקוריאה הצפונית, רכבת בקוריאה הצפונית, תיירות בקוריאה הצפונית

תחבורה בדרך שלנו, תחבורה בטביליסי, תחבורה ביפו, תחבורה בירושלים, תחבורה בישראל, תחבורה בקנדה, תחבורה בת קיימא, תחבורה בתל אביב, תחבורה בתל אביב⁻יפו, תחבורה בתל⁻אביב