שו'ן קואנג (בסינית מסורתית: 荀子, בסינית מפושטת: 荀子, בפין⁻יין: Xún Kuàng. 313⁻238(?) לפנה"ס), ידוע גם בכינוי הכבוד שלו שו'ן דזה (סינית: 荀子; פין⁻יין: Xún Zǐ, "החכם שו'ן"), היה פילוסוף סיני קונפוציאני שחי במהלך תקופת המדינות הלוחמות ולקח חלק במאה האסכולות. ספר בשם שו'ן דזה מיוחס לו. התאוריות של שו'ן דזה היו בעלות השפעה רבה בעיצוב ההגות המדינית של שושלת האן, אך השפעתו נחלשה במהלך שושלת טאנג ביחס לזו של מנציוס. שו'ן דזה דן בספרו בדמויות כקונפוציוס, ג'ואנג דזה ומו דזה, אנשי אסכולת השמות חווי שה וגונגסון לונג, ולגאליסטים כשן בוהאי ושן דאו. שו'ן דזה הוא גם הראשון בהיסטוריה הסינית שתיעד בכתב את לאו דזה כדמות, והשתמש במושגים דאואיסטיים, למרות שהוא דחה את גישתם. מתוך ויקיפדיה

שו"ת משנה הלכות, שו"ת צמח צדק, שו"ת רבנו חוטר בן שלמה אלד'מארי, שו"ת רבנו חטר בן שלמה אלד'מארי, שו"ת שבט הלוי, שו⁻נינואה, שו⁻סין, שו⁻רו, שוא, שואב אבק