שירת האהבה, או כפי שנהוג לכנותה: שירת החשק, מופיעה בשירה העברית בספרד מראשיתה. היא קרובה לשירת היין ולפעמים כרוכה בה ללא הפרד. כמוה, היא חילונית במובהק, הרחק מציווי דת ומוסר, נהנתנית בעיקרה. היא מעצבת עולם שוחר תענוגות, מברך על הנאות החושים, נענה בלא עכבות לחמדות הלב ולתשוקות – ומייפה אותם באמנות פיוטית מגוונת ועשירה. קרוב לוודאי שרבים מן השירים שהשתמרו עד ימינו הושרו ולוּו בנגינת מנגן, והושמעו, כשירי⁻יין ושירי⁻גן רבים, במסיבות עינוגים בבתיהם או בגניהם של אצילי הקהילות היהודיות, שהיו דגם החיקוי לרבים. מתוך ויקיפדיה

שירת הבקשות, שירת הברבור, שירת הבריאה, שירת הגורל (יוהנס ברהמס), שירת הדרום, שירת הים, שירת הים (יישוב), שירת היפה והחיה, שירת הכלות, שירת הלוויים