שפה תקנית או סטנדרטית היא הגרסה של שפה מסוימת המקובלת כנכונה וכראויה ביותר לשימוש, הן על ידי הממסד האחראי והן על ידי הציבור, כולל אלו שאינם דוברים או כותבים אותה. השפה התקנית נחשבת יוקרתית יותר, משתמשים בה לצרכים רשמיים כמו חיבור ספרות או טופסי מנהלה והשכבות המשכילות באוכלוסייה אמורות לשלוט בה. היא מאופיינת בקיומם של כללי דקדוק, איות והגייה אחידים ובהיותה קודם כל שפת כתיבה, בניגוד לגרסאות מדוברות של כל לשון המתפתחות מאליהן בקרב העם ושקיימים בתוכן מגוון נרחב ואי⁻סדר בהיבטים אלו. שפות תקניות הן תמיד תוצר של תהליך תכנון שפה, והן מפוקחות לרוב על ידי גופים רשמיים האמונים על כך, דוגמת האקדמיה הצרפתית; אוצר המילים והדקדוק שלהן מתפרסם במילונים יוקרתיים כמו מילון דודן הגרמני והן מוקנות לתלמידים במערכת החינוך ועל ידי גופי התקשורת הממסדיים. כמו כן, כפי שהבחינו חוקרים רבים, עצם המושג "שפה סטנדרטית" תמיד ביטא אידאולוגיה יותר מאשר היה ממשות נתונה, משום שתמיד קיים מתח בין הצורות המדוברות והיום⁻יומיות הנקוטות בפועל לבין הגרסה הפורמלית. רק שפה מתה יכולה להיות תקנית לגמרי. מתוך ויקיפדיה

שפה רקורסיבית, שפה רשמית, שפה שמית, שפה שסועה, שפה תלוית הקשר, שפהאוזן, שפהאוזן (קנטון), שפוד, שפודניים, שפויים