סביל של תִּקְבֵּל.

תקבולת (בלועזית: פרלליזם) היא אמצעי ספרותי שרווח במיוחד בשירת המקרא, אך קיים לעיתים גם בפרוזה המקראית, בשירת ימי הביניים ובעת החדשה. שתי צלעות המקבילות זו לזו, בתוכן, בהטעמה, במקצב, בתבנית התחבירית או בחומר הסמנטי (לא כל תקבולת מתאימה בכל הקריטריונים הללו) - מכונות תקבולת. אברי התקבולת יכולים להיות שווים או שונים בגודלם או בצורתם, וההתקשרות יכולה לבוא על פי עקרונות שונים ואף על פי ניגודים. מתוך ויקיפדיה

תק"ס, תק"ף, תק"פ, תק"ץ, תק"צ, תקבולת כיאסטית, תקבולת מוצלבת, תקדים, תקדים מחייב, תקודונטיה

מבנה לשוני או ספרותי של צלעות, משפטים או איברים מקבילים זה לזה במשמעות, בצורה או בקצב, בעיקר בשירה. "בשירת המקרא תקבולת נרדפת מופיעה כאשר שתי צלעות מבטאות רעיון דומה במילים שונות." "החוקר הצביע על תקבולת בין שני חלקי הפסוק." "התקבולת בשיר מחזקת את הקצב ואת ההדגשה."