שם פעולה של תָּמָהּ: התפלא; השתומם. "הוא תָּמָהּ לשמע ההודעה הבלתי צפויה." "התלמידים תָּמְהוּ על הפתרון הפשוט לבעיה." "הקהל תָּמָהּ כיצד הצליח האמן לבצע את המופע."

תחושת פליאה או השתאות לנוכח דבר בלתי צפוי, מוזר או קשה להבנה. "דבריו עוררו תמיהה בקרב המשתתפים בישיבה." "היא הביטה בי בתמיהה כששמעה את ההצעה." "היעדר הנתונים מן הדוח גרם לתמיהה רבה."

ספק או אי⁻הבנה המתעוררים כלפי דבר מה. "התלמיד העלה תמיהה לגבי הניסוח של השאלה במבחן." "נשארה בי תמיהה מדוע ההחלטה התקבלה בחיפזון כזה." "במאמר הובעה תמיהה על הפער בין ההבטחות לבין המעשה."