תקופת הייאן (ביפנית: 平安時代. הייאן ביפנית הוא "שלום ושלווה") היא החלק האחרון של התקופה הקלאסית בהיסטוריה של יפן, ונמשכה מ⁻794 עד 1185. התקופה נקראת על שמה של עיר הבירה בתקופה זו הייאן⁻קיו (קיוטו כיום). בתקופה זו היו הבודהיזם, הטאואיזם ושאר ההשפעות הסיניות בשיאם, ובה הגיעה החצר הקיסרית לשיא השפעתה. התקופה ידועה אף בשל התפתחות האמנות היפנית, בעיקר בשירה ובספרות. מתוך ויקיפדיה

תקופת החושך האתיופית, תקופת החשמונאים, תקופת הטורקים, תקופת היובש, תקופת היורה, תקופת הייסי, תקופת היישוב, תקופת המדינות הלוחמות, תקופת המחסור בחשמל, תקופת המייג'י