שם פעולה של הִתְיַפֵּחַ: בכה ביבבות ובקול חנוק. "הילד התייפח זמן רב לאחר שנפרד מאמו." "היא ישבה בפינה והתייפחה מרוב צער." "בקול שבור הוא התייפח וסיפר מה אירע."

בכי חנוק ומקוטע המלווה במשיכות אוויר וקולות בכי חוזרים. "מן החדר נשמעה התייפחות שקטה שנמשכה דקות ארוכות." "לאחר הבשורה פרצה בבכי ובין רגעים של שקט נשמעו התייפחויות חוזרות." "דבריה נקטעו שוב ושוב בהתייפחות כבושה."

היתפחיותי, התיחפיותי, התפיחיותי