מְצֻיַּן, מְעֻלֶּה, מְשֻׁבַּח

אתי (נכתב גם איתי) הוא שם פרטי עברי לבנים, שמקורו במקרא. מתוך ויקיפדיה

את הוא כלי עבודה ידני המשמש בחקלאות, בבניין ובעבודות אחרות. תפקידו של האת לעזור בחפירה באדמה ובהעברת אדמה או כל חומר אחר מהקרקע. מתוך ויקיפדיה

בתחביר מושא (אובייקט) הוא השלמה מוצרכת לנשוא פועלי, והוא מתקשר לפועל כהשלמה מוצרכת, כלומר, הפועל "זקוק" לה. המושא יכול להתקשר לפועל ישירות, בלי מילת יחס (מושא ישיר) או על ידי מילת יחס (מושא עקיף) שהיא חלק מהערך המילוני של הפועל. לפיכך, החלפת מילת היחס המוצרכת תשנה (בדרך כלל) את משמעות המושא או הפעולה (לדוגמה: "הודה ל" [מישהו] לעומת "הודה על" [משהו] לעומת "הודה ב" [אשמה, עבירה וכיוצא בזה]). מתוך ויקיפדיה

משא או מטען הם חפצים המועברים ממקום אחד למשנהו על ידי אמצעי שינוע. המונח יכול להתייחס לכל עצם שהוא ולכל כמות שהיא, אך אין זה מקובל להתייחס לבני אדם כמטען – בשינוע, אנשים יכונו "נוסעים". מתוך ויקיפדיה

גדלות, התרוממות

אם תאמר, אל תאמר, אִבְּן תיבּוֹן, אי תביעה, אל תעשה, איסור תורה, אמצעי תשלום, איזור תעשייה

סימן שטרודל, @

כלי חפירה המורכב ממוט המחובר לכף גדולה

ניתח אדם או תופעה מבחינה פסיכולוגית

גוף שני נקבה יחיד

עם

מילת יחס לפני מושא ישיר

מילה לציון מושא ישיר. לרוב המילה מצויה בין פועל לבין האובייקט עליו הפועל מבוצע

איתי, את, אתי, שאת

אשתקד במרינבד, אשתר, אשתרוג דה נובש, אשתרוק דה נובס, אשתרי הפרחי, את (כתב עת), את (מגזין), את (מילת יחס), את אינך יודעת, את אני והמלחמה הבאה