שנפגעו טוהרו או קדושתו; שנטמא. "לפי ההלכה, כלי שנגע במת נחשב מטומא." "המקום הקדוש נחשב מטומא לאחר שחולל." "הכהן נמנע ממגע בדבר מטומא."

פגע בטוהר ובקדושה, חילל

פגעו בטוהר ובקדושה שלו; חֻלַּל. "המקדש טֻמָּא בעקבות כניסת אדם טמא לתוכו." "המאכל טֻמָּא במגע עם דבר אסור." "לפי ההלכה, הכלי טֻמָּא ואינו ראוי לשימוש בקודש."

נעשה טמא, איבד או הקדושה או הטהרה שלו

התלכלך

לא טהור, לא קדוש; משוקץ; מחולל

בהלכה, טֻמְאָה היא הגדרה למצב שבו נמצא אדם או חפץ בעקבות התרחשות מסוימת, שבגללו נאסר על אותו פרט טמא להתקרב לכל דבר קודש. טָהֳרָה היא העדר הטומאה, על ידי הימנעות מהיטמאות או על ידי היטהרות מהטומאה לאחר שנוצרה, והיא תנאי לגישה אל הקודש. במשמעות רחבה יותר, גם הדברים הגורמים לטומאה, כגון בית קברות, נקראים "טמאים", והיעדר גורמים כאלו נקרא "טהרה". מתוך ויקיפדיה

טלרפואה, טלשאי, טלשה, טלשיאי, טמ"ס, טמא מת, טמאגו, טמאוליפס, טמאני הול, טמבוב