מספר של עשרה אנשים הדרוש לעניינים מסוימים ביהדות, ובייחוד לתפילה בציבור. "לתפילת ערבית חיכו עד שיגיע מניין." "בבית הכנסת היה מניין מצומצם של עשרה מתפללים." "בלי מניין אי אפשר לומר קדיש בציבור."

ספירה של אנשים או של דברים; מנייה. "המורה ערכה מניין של התלמידים לפני היציאה לטיול." "בסוף היום נעשה מניין של כל הפריטים במחסן." "לאחר ההצבעה החל מניין הקולות."

קבוצה של עשרה מתפללים לפחות, שהיא המספר המזערי הנדרש לתפילה בציבור ביהדות. "בשבת בבוקר התאסף מניין בבית הכנסת השכונתי." "הם חיפשו מניין לתפילת מנחה בדרך." "המניין כלל בדיוק עשרה מתפללים."

נעשה בדרך המקובלת או במועד הרגיל; סדיר, רגיל. "הישיבה מן המניין תתקיים ביום חמישי כמתוכנן." "התקציב אושר בישיבה מן המניין של הוועדה." "לאחר ההפסקה חזרו הלימודים למסלולם מן המניין."

בעל מעמד מלא, רשמי וקבוע בארגון, במוסד או בגוף כלשהו. "הוא התקבל כחבר מן המניין באקדמיה." "לאחר תקופת הניסיון מונתה למרצה מן המניין." "רק חברים מן המניין רשאים להשתתף בהצבעה."