נתן שם למושג או אובייקט, קבע טרמינולוגיה

ניתן לו שם או מילה בשפה, נקבעה לו טרמינולוגיה

אות שאינה נהגית ואינה נושאת ניקוד; לרוב אינה משמשת עיצור בפועל בהגיית המילה. "במילה „ראשון” האל״ף היא אות נחה." "לעיתים ה״א בסוף מילה משמשת אות נחה." "בלימוד הדקדוק מבחינים בין אות נחה לבין אות נהגית."

מוֹרַת רוּחַ. "ההמתנה הממושכת עוררה בו אי⁻נחת." "ההערה של המנהל התקבלה באי⁻נחת בקרב העובדים." "היא חשה אי⁻נחת לנוכח השינוי הפתאומי."

הרביץ לו באלימות וללא רחמים

יש לפעול באיטיות, שלב אחרי שלב

היה מרוצה, שמח

"אחרי שקיבל תשובה ברורה, נחה דעתו." "כששמע שהילדים שבו בשלום, נחה דעתה של האם." "רק לאחר הבדיקה הרפואית נחה דעתו של המטופל."

שימוש בכוח אלימות

"הצלחת ילדיו הסבה לו נחת רוח רבה." "דבריה הטובים מילאו את לבה נחת רוח." "הוא הביט במעשה ידיו בנחת רוח ובגאווה שקטה."

חש שמחה ועונג, נהנה

מְאֻשָּׁר, מְרֻצֶּה, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב

אחר הצהריים

הקטין עצמה של קול, הנמיך, החליש

נח הוא דמות מקראית, בנו של למך בן מתושלח והדמות הראשית בסיפור המבול בספר בראשית פרקים עד . קורותיו מסופרות בפרשה הקרויה על שמו, פרשת נח וצאצאיו מפורטים בלוח העמים. לפי הבנה פשוטה של הפרשה, במבול לא נותר איש מלבד נח ובניו ונשיהם כך שהוא אבי כל האנושות. מתוך ויקיפדיה