אגואיזם אתי (מצרפתית, égoïsme) היא גישה בפילוסופיה של המוסר, המציבה במרכז את האדם הפועל, וגורסת את העיקרון המוסרי לפיו על כל אדם לפעול כדי לקדם את תועלת עצמו, כפי שהוא תופס אותה. האגואיזם האתי מתיר כך את הסתירה האפשרית בין פעולה של אדם לקידום ענייניו האישיים, ועקרונות מוסריים אחרים, התובעים ממנו לדחות את קידום ענייניו לטובת עניינם של אחרים, או להתחשב בעניינים אחרים אלו. האגואיזם האתי דוחה את הרעיון לפיו ניתן לנקוב בעקרונות נורמטיביים אובייקטיביים כלשהם, ודבק בתפישה לפיה עקרונות נורמטיביים חייבים להיות סובייקטיביים ותלויים בתפישתו של כל אדם בנפרד. גם זרמי משנה של האגואיזם האתי, דוגמת ההדוניזם האתי, קובעים עקרון סובייקטיבי (להרבות בהנאות ולהמעיט בכאבים). במובן זה, ניתן לראות באגואיזם האתי תורה נורמטיבית חסרה, שכן היא נעדרת תכתיב שאינו תלוי בתפישה הסובייקטיבית של האדם הפועל. היפוכו של האגואיזם הוא האלטרואיזם, הדוגל בהעדפת הזולת על פני האינדיבידואל. מתוך ויקיפדיה

אגו רת'ימנו, אגו רתימנו, אגו"י, אגואה, אגואיזם, אגואיסט, אגואסקליינטס, אגואסקליינטס (מדינה), אגוארו, אגוגה