תאוריית יחסי אובייקט היא תאוריה פסיכודינמית בפסיכותרפיה המציגה את תהליך התפתחות הנפש של הילד בהקשר ליחסיו עם אנשים אחרים והסביבה. המונח "אובייקט" מתייחס הן לבני אדם אמיתיים המקיפים את הילד, והן לדמויות מופנמות של אחרים. על פי התאוריה, יחסי האובייקט של הילד מעוצבים לראשונה אל מול יחסי הגומלין עם המטפלים העיקריים שלו כתינוק, לרוב האם והאב. יחסים אלו יוצרים תבניות של יחסים המשפיעות על האופן בו אדם יכול לתפוס מערכות יחסים בהמשך חייו. מתוך ויקיפדיה

אוביטר דיקטא, אוביטר דיקטום, אוביידו, אובייקט (ארוחת בוקר בפרווה), אובייקט (מדעי המחשב), אובייקט אינג'קטיבי, אובייקט בין כוכבי, אובייקט התחלתי, אובייקט התחלתי ואובייקט סופי, אובייקט חבורתי