אונייה מדרגה שלישית (באנגלית: Third⁻rate) היה הכינוי בו השתמשו בצי המלכותי הבריטי כדי לאפיין אוניית קו בעלת שני סיפוני תותחים, שנשאה (מאז 1720) בין 64 ל⁻80 תותחים ימיים. ניסיון השנים לימד את הבריטים, כי אוניות מדרגה שלישית משלבות תכונות שיט (מהירות, קלות תפעול), עוצמת אש ועלות כספית בצורה טובה יותר מאוניות שאר הדרגות. על כן, אף על פי שאוניות מדרגות ראשונה ושנייה היו גדולות ובעלות עוצמת אש גדולה יותר, אלו מן הדרגה השלישית היו הנפוצות ביותר. מתוך ויקיפדיה

אונייה מדרגה ראשונה (באנגלית: First⁻rate) היה הכינוי בצי המלכותי הבריטי של אוניות הקו הגדולות ביותר. גודל האונייה מדרגה זו, מספר התותחים שנשאה ומספר אנשי צוותה השתנו במהלך 250 השנים בהם נהגה בצי שיטה סטנדרטית לדירוג האוניות, אך מתחילת המאה ה⁻18 נכללו בדרגה זו רק אוניות תלת⁻סיפוניות שנשאו 100 תותחים או יותר. בימיו של נלסון (1800 לערך) מנה צוותה של אונייה מדרגה ראשונה למעלה מ⁻800 איש וההדחק שלה עלה על 2,000 טונות. מתוך ויקיפדיה

אונייה מדרגה שישית (באנגלית: Sixth⁻rate) הוא הכינוי בו השתמשו בצי המלכותי הבריטי כדי לאפיין אוניות מפרשים מלחמתיות קטנות שנשאו בין 20 ל⁻28 תותחי 9⁻ליטראות על סיפון תותחים יחיד. לעיתים נכללו במספר זה גם תותחים שהוצבו על סיפון האחרה או סיפון הקדמה. מתוך ויקיפדיה

אוניטריזם, אוניטרים, אונייה, אונייה מדרגה ראשונה, אונייה מדרגה שישית, אונייה מחופת שריון, אונייוב, אונייצ'ה, אוניית Q, אוניית אספקה לאסדות